<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קל"ג</h1>
<h2>דף כב:</h2>
שלא יורה שתוי יין דכתיב (ויקרא י') יין ושכר אל תשת וסמיך ליה להורות את בני ישראל (עירובין ס"ד סנהדרין כ"ב ופ"ג) ובכלל זה שלא ליכנס כהן [נוסח סמ"ק מצוריך, אדם] שתוי יין למקדש ואין אסור אלא ברביעית וגם יין מגתו (יומא דף י"ג ת"כ פ' שמיני דף כ"ד) שרי כדדרשינן שכר דרך שכרותו וזהו ברביעית יין בן ארבעים יום ומרבינן אפילו שאר משכרין כגון אכל דביל' קעילי' (נזיר דף ד' יומא ע"ו) ושתה דבש וחלב אבל אין חייב מיתה רק על היין ועל היין נמי אינו חייב מיתה רק בנכנס למקדש או עובד [צ"ל ועובד] עבודה, אבל המורה הוראה אינו חייב מיתה רק באזהר' ואמרינן שכר דרך שכרו' אבל אם נתן לתוכו מים כל שהוא מותר ברביעית אבל יותר מרביעית אפילו נתן לתוכו מים אסור ואמרינן (עירובין דף ס"ד) דרך מיל ושינה כל שהיא מפיגין את היין ודוקא ברביעית אבל ביותר מרביעית כל שכן שדרך טרדתו ושינ' משכרתו וקים לן דיין בתוך הסעודהא) אינו משכר. [סמ"ק סימן קל"ג]. א) ונראה דאם סעד סעודת שמחה כגון סעודת יום טוב או סעודת נישואין או פורים אף על פי שלא שתה אלא בסעודה אין לו להורות כדאמרינן רב לא אורי מיומא טבא לחבריה פי' אחר אכילה של יום ראשון לצורך מחר משום שכרות.
<h2>דף פג.</h2>
שלא יורה שתוי יין דכתיב (ויקרא י') יין ושכר אל תשת וסמיך ליה להורות את בני ישראל (עירובין ס"ד סנהדרין כ"ב ופ"ג) ובכלל זה שלא ליכנס כהן [נוסח סמ"ק מצוריך, אדם] שתוי יין למקדש ואין אסור אלא ברביעית וגם יין מגתו (יומא דף י"ג ת"כ פ' שמיני דף כ"ד) שרי כדדרשינן שכר דרך שכרותו וזהו ברביעית יין בן ארבעים יום ומרבינן אפילו שאר משכרין כגון אכל דביל' קעילי' (נזיר דף ד' יומא ע"ו) ושתה דבש וחלב אבל אין חייב מיתה רק על היין ועל היין נמי אינו חייב מיתה רק בנכנס למקדש או עובד [צ"ל ועובד] עבודה, אבל המורה הוראה אינו חייב מיתה רק באזהר' ואמרינן שכר דרך שכרו' אבל אם נתן לתוכו מים כל שהוא מותר ברביעית אבל יותר מרביעית אפילו נתן לתוכו מים אסור ואמרינן (עירובין דף ס"ד) דרך מיל ושינה כל שהיא מפיגין את היין ודוקא ברביעית אבל ביותר מרביעית כל שכן שדרך טרדתו ושינ' משכרתו וקים לן דיין בתוך הסעודהא) אינו משכר. [סמ"ק סימן קל"ג]. א) ונראה דאם סעד סעודת שמחה כגון סעודת יום טוב או סעודת נישואין או פורים אף על פי שלא שתה אלא בסעודה אין לו להורות כדאמרינן רב לא אורי מיומא טבא לחבריה פי' אחר אכילה של יום ראשון לצורך מחר משום שכרות.
